תמ"א 38 - היא תכנית מתאר ארצית לחיזוק נכסים ישנים שאינם עומדים בתקן ישראלי ת"י 413 – תקן עמידות מבנים ברעידות אדמה. התכנית חלה על כל שטח המדינה, המילה נכסים מתייחסת לבניינים למגורים ושאינם למגורים אשר הוצא היתר לבנייתם לפני 1 לינואר 1980 למעט נכסים שתקן ישראלי ת"י 413 פטר אותם מתחולתו. התכנית אושרה בשנת 2005 על די ממשלת ישראל ובסוף שנת 2007 ערכו לתכנית תיקוני חקיקה.
תמ"א 38 אינה חלה על מבנים שנבנו אחרי 1980. (ראה מאמר בנושא זה).
גישת ההשוואה - זוהי גישת השומה המקובלת ביותר, והיא תועדף בכל מקרה שבו ניתן ליישמה. גישת ההשוואה מתבססת על ניתוח עסקאות לנכסים דומים בסביבה וביצוע התאמות להבדלים בין הנכס הנישום לבין נכס ההשוואה.
גישת היוון ההכנסות או הגישה הכלכלית - מבוססת על היוון ההכנסות שמפיק הנכס מדמי-שכירות, לפי שיעור תשואה המקובל בנכסים דומים בשוק. גישה זו מקובלת בעיקר בנכסים מניבים כגון בנייני משרדים, מרכזים מסחריים וכדומה.
גישת העלות - גישה זו מתבססת על סכימה של כל מרכיבי השווי של הנכס: שווי הקרקע ושווי מופחת של המבנה. בהערכת הפחת יש להתייחס לפחת פיזי, לפחת כלכלי או פחת פונקציונאלי הנובע מאי התאמתו של המבנה לסביבה, או לסטנדרטים מקובלים. גישה זו תיושם בנכסים שלגביהם לא קיימות עסקאות להשוואה וגם לא תזרים הכנסות.
"השבחה" - עליית שוויים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג;
מן ההגדרה עולה כי השבחה מתרחשת באחד משלושה מקרים:
תיקון 84 לחוק התכנון והבניה
עם היכנסו של תיקון 84 לחוק התכנון והבנייה, חלו שינויים משמעותיים בהליכי הגשת ערעור על שומת היטל השבחה ומינוי שמאי מכריע בנושאי היטל השבחה ובתביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.(ראה מאמר בנושא זה).